פסק-דין בתיק ב"ל 17545-07-09

1.                 התובעת הגישה לנתבע תביעה להכרה בפגיעות הנטענות בגבה, בצווארה ובברכיה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

2.                 במכתבו מיום 7.7.09 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא אירעה לתובעת פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), הואיל ולא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר גרמו לכאבים הנטענים על ידי התובעת. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

3.                 בכתב תביעתה ייחסה התובעת את כאביה הנטענים לתנאי עבודתה כמטפלת סיעודית לקשישים, ובפרט לעבודתה עם הקשישה, גב' סילביה רבו (להלן - סילביה) משך מספר שנים, במסגרתה נדרשה התובעת לטענתה להרמת הקשישה באופן חוזר ונשנה.

4.                 בתאריך 16.5.11 נשמעה בפנינו עדותה היחידה של התובעת, אשר הגישה את עדותה הראשית בתצהיר ונחקרה בפנינו בחקירה נגדית.

עובדות המקרה

5.                 התובעת, ילידת 1957, עבדה כמטפלת סיעודית לקשישים בחברת "נתן מרכז לרפואה סיעודית בע"מ" (להלן - נתן) מחודש 03/2001 ועד לחודש 11/2007.  מתחילת עבודתה בחברת נתן ועד לחודש 07/2005 טיפלה התובעת ברציפות בסילביה, כאשר לאחר חודש 07/2005 ועד 10/2006, המשיכה התובעת לטפל בסילביה דרך חברת "מ.ס.ד. - חברה למסחר בע"מ" (להלן - מ.ס.ד), כפי שאף עולה מאישור דיווח המעסיקים שצירף הנתבע לסיכומיו. מכאן, שהתובעת טיפלה בסילביה ברציפות במשך כחמש וחצי שנים.

6.                 התובעת עבדה אצל סילביה 5 ימים בשבוע, 14 שעות שבועיות בממוצע (עמ' 2, ש' 30-33 וכן בעמ' 3, ש' 1).

7.                 מחקירתה הנגדית עלה, כי במסגרת עבודתה אצל סילביה נדרשה התובעת לבצע את כל עבודות משק הבית לרבות בישול, ניקיון, כביסה, עריכת קניות ורכישת תרופות. כמו-כן סייעה התובעת לסילביה בביצוע פעולות ההלבשה, האכילה והרחצה. בנוסף, היא ליוותה את סילביה לביקורים בקופת-חולים ולטיולים קצרים מחוץ לביתה וכן אירחה לה חברה (עמ' 4, ש' 17-32; עמ' 5, ש' 1-9 וכן ש' 19-24).

8.                 בשנתיים הראשונות לעבודת התובעת, קרי משנת 2001 ועד לשנת 2003, סילביה תפקדה בכוחות עצמה; היא הלכה בעזרת הליכון, לא השתמשה בטיטולים, הייתה זקוקה לסיוע מועט יותר בפעולות האכילה, ההלבשה והרחצה, והתובעת לא נדרשה להרים אותה כלל, אלא רק לתמוך בה בהליכתה ( נת/2, ש' 15-18; עמ' 3, ש' 3-22; עמ' 7, ש' 10-13 וכן ש' 20-22). כעבור שנתיים חלה ירידה במצבה התפקודי של סילביה, כאשר בתקופה זו בנוסף לפעולות המתוארות לעיל אותן נהגה התובעת לבצע מדי יום, היא גם ביצעה את הפעולות הבאות: מידי בוקר נדרשה התובעת להוריד את סילביה ממיטתה לכסא הגלגלים לאחר שהחליפה לה טיטול על המיטה, היא האכילה אותה, רחצה אותה במקלחת כשסילביה ישובה על כסא הגלגלים, הלבישה אותה ובצהריים החזירה התובעת את סילביה מכסא הגלגלים למיטה. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי מדובר היה בשתי הרמות בלבד במשך היום ( נת/2, ש' 25-31; עמ' 5, ש' 11-16).

9.                 התובעת הסבירה בעדותה כי היא נהגה להחליף לתובעת טיטול פעם עד פעמיים ביום, בהתאם לצורך, כאשר פעולת ההחלפה בוצעה לרוב על המיטה תוך הטיית גופה של סילביה על הצד (עמ' 7, ש' 11-12 וכן ש' 27-29). כן העידה התובעת כי היא נהגה להחליף לסילביה את בגדיה פעם ביום, לאחר המקלחת; אולם, ככל שסילביה היתה עושה את צרכיה לאחר החלפת הטיטול, התובעת החליפה לה בגדים פעם נוספת על המיטה (עמ' 5, ש' 7-9).

10.             כן העידה התובעת, כי לעיתים בעת הגעתה לביתה של סילביה בבוקר, היא מצאה אותה שרועה על הרצפה לאחר שנפלה ממיטתה. לטענתה, זה קרה בתדירות של עד 3 פעמים בשבוע, ככל הנראה בעת שבתה של סילביה שכחה להרים את מעקה המיטה. לדברי התובעת, נוכח משקלה הכבד של סילביה, היא התקשתה להרימה לבדה, ומשכך לרוב היא הסתייעה באחד משכניה, באנשים מהרחוב ולעיתים אף קראה לבתה של סילביה שתבוא לסייע לה בכך; רק כשלא מצאה התובעת במי להיעזר היא הרימה את סילביה לבדה (עמ' 3, ש' 27-32; עמ' 4, ש' 2-14).

11.             התובעת עבדה בדרך כלל בביתם של שני קשישים במקביל ביום, משך 5.5 שעות בממוצע כולל העבודה בביתה של סילביה (עמ' 6, ש' 27-31). התובעת העידה, כי פרט לסילביה, הקשישים האחרים בהם טיפלה תפקדו בכוחות עצמם והיא לא נדרשה להרימם כלל; אלא שעיקר עבודתה אצלם היתה כרוכה בביצוע פעולות בישול, ניקיון, עריכת קניות ולחלקם התובעת נתנה סיוע קל ברחצה (עמ' 6).

12.             בהודעתה לחוקרת הנתבע, ציינה התובעת כי החלה להרגיש כאבים בגבה בשנת 2004 לערך, ולאחר מכן הופיעו הכאבים בצווארה ובסוף גם כאבי הברכיים ( נת/2, ש' 40-46).

13.             בסיכומיה ביקשה התובעת לאבחן מבין כלל הפעולות שביצעה, את פעולת הרמת הקשישה מהמיטה לכסא הגלגלים ולהפך, שביצעה החל מהשנה השלישית לעבודתה, למצער פעמיים ביום, ולמנות מומחה יועץ רפואי על יסוד תשתית עובדתית זו, שכן מדובר לטענתה בהרמת משקל זהה ובפעולת הרמה הדומה במהותה.

14.             הנתבע טען בסיכומיו, כי דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי, וזאת משלא השכילה התובעת להוכיח תשתית מתאימה ליישום הלכת המיקרוטראומה, נוכח העובדה כי הפעולות שהתובעת ביצעה במסגרת עבודתה היו מגוונות ולא היה בהן רצף של פעולות, ואף פעולת ההרמה לה טוענת התובעת כלל לא בוצעה בתדירות מספקת להנחת תשתית מתאימה ליישום הלכת המיקרוטראומה.

דיון והכרעה

15.             לאחר בחינת חומר הראיות וטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

16.             הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח." (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02, והאסמכתאות שם. להלן - עניין שבח).

17.             כן נפסק, כי יש לאבחן בין רצף של פעולות זהות או זהות במהותן לבין פעולות שונות ומגוונות. ובמלים אחרות: יש לאבחן בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. רק ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך פרק זמן משמעותי מקימה תשתית עובדתית לעילת מיקרוטרואמה. לעומת זאת, פעילות החוזרת על עצמה המורכבת ממגוון תנועות, הנעשות בסדר משתנה על פי צרכי העבודה, אינה מקימה תשתית עובדתית לעילת מיקרוטראומה (ראה: עניין שבח; עב"ל 642/06  מורדוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.3.2008; עב"ל 190/03 מורון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.3.2005).